שם הכותב: תאריך: 10 מרץ 2013

בבקשה תשגיחי על אמא / קיונק סוק שיק

Please_Look_After_Momהספר מתחיל במשפט "עבר שבוע מאז נעלמה אמא."

סיפור פשוט על גבול הבנאלי על אישה מבוגרת הנעלמת בתחנת הרכבת לסיאול, ומשאירה אחריה את ארבעת ילדיה הבוגרים להתמודד כל אחד בדרכו עם ההווה העבר ועצמו. ספר שטומן בחובו את כל הניואנסים הקטנים המרגשים, המצחיקים, העצובים, הכואבים, של אישה ילדים אמהות, ומה שביניהם.
אם הייתי נדרשת לאפיין את הספר הזה בשתי מילים הייתי כותבת: השלווה שבעצבות.
ספר רגיש ועדין שמצד אחד רווי בתרבות, בראיית העולם והרוחניות של עמי המזרח, מאידך אוניברסלי וחוצה גבולות של זמן ומקום ומצליח לגעת באיזו נקודה רגישה של אמת אוניברסלית.
אני לא מתמצאת בתרבויות המזרח.
יחד עם זאת, אחד הסמלים שהדהדו לי מיד וליוו אותי בסימליות שלהם תוך כדי קריאה, היו הכפכפים הכחולים של האמא.
כחול למיטב ידיעתי והבנתי (שוב המאוד מצומצמת) בפאנג שואי מסמל רוחניות, שלווה, התבוננות רוגע ואיזון.
למרות הכחול הקר, הצבעים הבהירים גם של הגוונים הקרים הם יותר יאנגים, כלומר נכנסים לקטגורית הצבעים החמים של האש והאדמה, והמקושרים לכח ועוצמה.
הסימליות הזו מאד התקשרה לי עם דמותה של האם, שמצאה בהעלמותה את האיזון והשלווה, ויכולת ההתבוננות בילדיה, בעצמה ובחייה ממקום הרבה יותר גבוה של רוחניות ונתק (שמזכיר כתבים בודהיסטים). התבוננות שיחד עם הצער והכאב, הגיעה לאיזון, חמלה ואהבה, שכבר מתקשרים עם יסודות הנצרות. מאין העוצמה והכח שבדע מאין באת ולאן אתה הולך של היהדות.. J מאד שעשע אותי החיבור הזה אצלי בראש בין דתות מתנגדות, כשבהוויה הרוחית שלי נראה שאין חדש תחת השמש.
אוירה זו שעטפה את החלק הסיפורי, השרתה עצבות שיש בה חיוך ואופטימיות שכבשה אותי לחלוטין.
בניגוד למשל לספר מפתח לאבא (ג'ואן ויקרשם) שבמובן הזה הוא ספר הרבה יותר ארצי בהתעסקות ובשאלות ה'למה' שלא נענות ומותירות חלל קשה של התמודדות אישית נוקבת.
כאן, האם הנעלמת מאוד נוכחת ומספקת נקודת ראות נוספת של המשכיות איזון והשלמה.
הקול שלה שמלווה את הסיפור מתחילתו כמספר בגוף שני, מתגלה כקולה רק בסופו של הספר, גילוי מפתיע, שכמו מפיל לנכון את פיסת הפאזל האחרונה שהיתה חסרה לי עד לאותו רגע ועירערה את ההבנה שלי את הסיפור והעלתה שאלות ותמיהות – כי מיהו הקול הזה המספר, ויוצר תחושת ריחוק ואי נוחות.
הגילוי הזה מוסיף נופך לספר, של איזון.
נופך של סגירת מעגל, ורגיעה.
נופך שהופך את הריחוק לקירבה אינטימית וחיבוק עוטף בתחושה ובהוויה.

שייך לנושאים: הטור האישי שלי