שם הכותב: תאריך: 28 אפריל 2014

דברים ליום השואה מפי פרופ' טל שביט, סגן הדיקאן

דברים ליום השואה מפי פרופ' טל שביט בטקס שהתקיים בקמפוס בתאריך 28.4.14

סבי אבוש שוך זכרונו לברכה היה בשנות ה- 30 של המאה הקודמת יהודי פולני שעסק בייצור ומכירת שוקולד. הוא היה נשוי ואב לילד וגר עם משפחתו המורחבת, אחים אחיות והורים, בעיירה קטנה ליד ורשה. כשפלשה גרמניה לפולין רצחו הגרמנים ביחד עם הפולנים את כל משפחתו וסבי היה הניצול היחיד.
אלה הפרטים היחידים הידועים שסבא סיפק, יותר מזה לא רצה לשתף.

לאחר המלחמה התחתן סבי עם סבתי, שאיבדה גם היא את כל משפחתה. אבי נולד והיה בן יחיד למשפחת ניצולים שלא הייתה מסוגלת לגדל יותר מילד אחד בגלל מה שעברה. בבית כמו שלי השואה אף פעם לא עוזבת אותך, היא מלווה אותך ביומיום, בחגים ובחינוך לאהבת הארץ מתוך ההבנה כי כאן המקום היחידי בו נוכל לשרוד. העבר יוצר גם סוג של פחד מתמיד מהעתיד לבוא ולעיתים פרוניה ותחושת רדיפה. לא מדובר ברגשות ובתחושות המאפיינות רק את משפחתי זו השואה שחווה ועדיין חווה הדור השני, השלישי, ואפילו הרביעי לשואה.

כאדם בוגר תמיד ליוותה אותי התחושה כי המעגל הזה אינו סגור וכי מוטלת עליי החובה לחפש את מקורותיי ולסגור את המעגל. בשנת 2007 הזדמן לי כאיש אקדמיה לבקר בוורשה במסגרת כנס אקדמי בנושא קבלת החלטות. נסעתי לוורשה ברגשות מעורבים ושמתי לי לכמטרה לנסות לחפש תשובות לשאלות שתמיד היו חלק מחיי. באחד מימי הכנס ביקרתי במרכז היהודי ובעזרתה של אחת העובדות במקום הצלחתי למצוא מידע על משפחתי. אך זה לא היה מספיק, משהו היה חסר.
יום לפני סיום הכנס הצגתי את מחקרי בפניי משתתפי הכנס. בקהל ישבו פולנים רבים, גרמנים , אוסטרים ובני אומות אחרות באירופה. כשעמדתי על הבמה והצגתי את עבודתי הרגשתי כי בכך אני סוגר את המעגל. לא הרגשתי רגשות של סליחה והשלמה כי אם רגשות של ניצחון אמיתי ואפילו נקמה.
לא ניצחתי את אותם אנשים שישבו בקהל, חלקם חברים ועמיתים איתם אני נפגש מדי פעם ואף משתף פעולה במחקר. ניצחתי את הרעיון הנבזה של השמדת משפחתי ועמי אותו העלו ויישמו הגרמנים בשיתוף עם עמים אחרים באירופה.  ניצחתי את כל אלה שגירשו וסילקו אנשי אקדמיה יהודים מכיתות הלימוד באוניברסיטאות, ממעבדות המחקר ומהפורומים האקדמיים, וכל זאת רק בגלל היותם בני העם היהודי.
הרגשתי שכ 70 שנה אחרי, אני פרופ' יהודי ממדינת ישראל, הנכד של אבוש שוך היהודי שכל משפחתו הושמדה, עומד על במה באוניברסיטה בוורשה, כנציג של מוסד אקדמי במדינת היהודים, ומציג בפני הבנים והנכדים של אלו שניסוי להשמידנו עבודת מחקר אקדמית. לא היה מבחינתי ניצחון מוחץ מזה ותחושה של התרוממות רוח מילאה את לבי.
הקריאה בשנים האחרונות לחרם אקדמי על ישראל אסור לה שתעבור בשתיקה. עלינו להזכיר לאותם אנשי רוח לכאורה היושבים במוסדות אקדמיים ברחבי העולם ובעיקר באירופה כי קריאה לחרם אקדמי על ישראל היא לא שונה מהחרמת אנשי האקדמיה היהודים באירופה באותם ימים שחורים של עליית הנאצים לשלטון. עלינו לזכור כי כמו אז גם היום, אם זה נראה ונשמע כמו אנטישמיות אז זו אנטישמיות, אפילו במגדל השן של האקדמיה.
ואתם הסטודנטים זכרו תמיד, כי הקיום שלכם במדינת ישראל הוא הניצחון המושלם והנקמה של העם היהודי. ניצחון על כל מי שניסו להשמידנו וליצור עולם נקי מיהודים. הם לא הצליחו ולעולם לא יצליחו ושגרת החיים שלכם היא הוכחה לכך. המשיכו ללמוד, לעבוד, לבלות להקים משפחות ולגדל את דור העתיד של עם ישראל. המשיכו בשגרת חיים של עם נורמלי היושב בארצו ושואף לחיות בשלום והראו לכל העולם כי היו נכונים דברי שמואל הנביא (ספר שמואל א' פרק טו פסוק 29) "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להנחם".

שייך לנושאים: חדשות, כנסים ואירועים