שם הכותב: תאריך: 27 יולי 2014

דברי דיקאן בית הספר לתקופה מיוחדת זו

חברי סגל, משפחת בית הספר למנהל עסקים, שלום לכולם,

אני כותב אליכם כעת כדי לשאול לשלומכם בתקופה זו, להציע את עזרת בית הספר והצוות למקרה שנדרשת בהקשר כלשהו, ולחלוק עמכם את מחשבותי בימים אלו על המצב בארץ וגם על המצב שלנו במכללה.

זו תקופה מוזרה כאן בקמפוס. ראשון לציון הפכה במערכה הנוכחית לאחת מערי המרכז המופגזות ביותר והתלבטנו לא מעט כיצד יש לנהוג. כידוע לכם, סמסטר הקיץ נפתח, הלימודים והמבחנים מתקיימים כרגע כסדרם, וכל זאת כאשר האזעקה עולה ויורדת תדירות במקומותינו. מספר פעמים ביום יורדים הסטודנטים והסגל יחדיו לקומת המרתף המוגנת כאשר "בומים" נשמעים מלמעלה.

רבים מאיתנו מתגוררים בראשל"צ והסביבה ואף דרומה מכך, וחווים את האיום באופן ישיר ומוחשי. אך למרות הקושי והמתח, יש לי גם הרגשה שעומדת לרשותנו הפעם גם מידה רבה יותר של חוסן ועוצמה. הדבר בולט במיוחד מתוך תגובותיהם של הסטודנטים, שהפעם לעומת מבצע עמוד ענן מגיבים בדרך כלל בסבלנות רבה יותר לקושי, מפגינים עוצמה, ואף מתפנים לעזרה ותמיכה, למשל בחמ"ל התקשורת וההסברה שנפתח במרכז היזמות שלנו ובהתנדבות בקהילה.

המשך השגרה, כל עוד היא אפשרית, היתה והינה חשובה לכולנו. אחד הדברים הגרועים שניתן לעשות לדעתי במצבי לחץ וחרום הוא "להתמכר" לחדשות, לחרדות, לייאוש. יתכן שהאזנה מדי פעם לחדשות מרגיעה אי-וודאות ויוצרת תחושה של שליטה, אך הדרך הטובה ביותר להתמודד עם תקופת ההמתנה הנוכחית היא דווקא להמשיך הלאה בעשייה היום-יומית המשפחתית, המקצועית, האישית.

הסיטואציה הביטחונית הנוכחית ואופן ההתמודדות איתה מייצגים מצב קיצון, אבל הם מעוררים אצלי גם נטייה לעצור ולחשוב באופן רחב יותר על אופני ההתמודדות שלנו בתוך הבית-פנימה כפרטים וכארגון עם תהליכי שינוי, עם אתגר ולחץ שמתרחשים אצלנו בביה"ס ובמכללה בתקופה האחרונה. אני אופטימי לגבי הדרך והיכולת שלנו לצמוח ולהגיע למחוזות חיוביים וחדשים בטווח הארוך, כאשר כרגע עומדים בפנינו אתגרים משמעותיים. עלינו לחזק את היסודות הפדגוגיים והמבניים שלנו, לפתח שיטות הוראה חדשות, להגביר את המעורבות והקשר בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין הסטודנטים, להעמיק מחקר, להגביר את פיתוח הקשרים הבינלאומיים שלנו ועוד. כל אלו היו ערב המלחמה על השולחן, ואני חושב שדווקא כעת כשהראש מופנה לחדשות ולחיילים בעזה, צריך גם להישיר מבט אל עצמנו, ולחשוב על העתיד במובן הרחב ביותר שניתן.

האם ניתן להיעזר במשבר שנכפה עלינו כדי להפוך אותו להזדמנות? אני שואל זאת כמובן גם בהקשר הלאומי וגם בהקשר המקומי שלנו. והתשובה – אין לי ספק, לא רק שזה אפשרי, אלא שאנו חייבים לעצמנו ולסביבתנו לעשות זאת. נחזור למצב הלוחמה ואתן דוגמה משם:

אני עוסק בימים אלו בשאלה האם ניתן להגביר חוסן בקרב ילדי בית הספר כאשר יחזרו ללימודים בספטמבר? אחת ההתערבויות שהצעתי למערכות חינוך לעשות הינה להפוך את הריצה לממ"ד ואת ההתמודדות עם המצב הביטחוני לכלי בידי הילדים להתמודדות עם מצבי לחץ אחרים בחיים, שכן "מיתר" הלחץ אינו מופעל רק בזמן מלחמה, הוא זה שגורם אח"כ לחרדת בחינות, לקשיים חברתיים, לדימוי עצמי נמוך וכו'. ניתן לקחת את ההתמודדות המרשימה של הילדים והאוכלוסיה האזרחית בישראל היום ולהביא אותה כדוגמה לילדים ליכולותיהם, מבלי לטשטש גם את רגעי הפחד והשיתוק. גישה שכזו עשויה לאפשר "הגדרה מחדש" של מצב הלחץ עבור הילדים בזמן האזעקות והפיכתו מאירוע טראומתי של חוסר אונים לתבנית התמודדות עם מצבים אתגריים בחיים: "אתה זוכר כיצד שמעת את האזעקה? איך רצתם לממ"ד? הרגעים הללו שפתאום 'הלב נפל'? אבל שבסופו של דבר פעלתם כולכם ביחד, הייתם מודעים לכך שיש לנו אנשים שתומכים בנו ואנחנו אוהבים אותם, והרי תמיד זה הסתדר איכשהו – יצאתם מהממ"ד, ובסך הכל… היה בסדר, וחזרנו למחשב, לקייטנה, לחברים! אז בואו ניקח את הכוחות והמיומנויות הללו שבאמצעותם נאלצנו להתאמן על התמודדות עם לחץ, ונראה האם ניתן ליישם אותם גם במצבי לחץ שאינם ביטחוניים – האם אני יכול לחשוב על "האזעקה" כאשר אני מתכונן לבחינה ו"לחוץ" ממנה? או כשמורה כועס/ת עלי או כשחבר התקוטט איתי? האם ניתן לאסוף את הרגעים והימים של ההתמודדות הנוכחית, ולראות בהם מקור לחוסן ועוצמה, גם אם עד היום לא ראיתי אותם כך, או אפילו נזפתי בעצמי, שלא בצדק, על הפחד, הקושי, הבלבול…"

ואם נחזור למסלול ההתמודדות המקביל הזה כעת, במלחמה שבחוץ ובהתמודדות בבית הספר שלנו לקראת העתיד – המיקוד שלנו ביכולות שלנו, באמונה בצדקת הדרך, בערכים, בנו עצמנו ובהיסטוריה שלנו, היא הדרך שתאפשר למדינה ולקהילה שסביבנו לחזור לחיי שגרה שפויים, אך לא פחות מכך גם לכולנו, חברי הקהילה של בית הספר למנהל עסקים, להגיע לשנת הלימודים הקרובה עם ייעוד ממוקד יותר והבנה שמשבר עשוי להיות גם זמן להתחדשות, וכמו שאומר ה-GPS –"חישוב מסלול מחדש", גם זה של המסלול האקדמי.

את טקסי הבוגרים נאלצנו לדחות עקב המצב הביטחוני, כולנו מקווים שמצב הלוחמה יסתיים בקרוב ושנוכל לקיים את הטקסים בסוף אוגוסט / תחילת ספטמבר, וכמובן שאז ניפגש שם כולנו.

מאחל בריאות, חוסן ואושר לכם ולמשפחותיכם

אורן

שייך לנושאים: חדשות