שם הכותב: תאריך: 10 יולי 2013

דיקאן בית הספר: "הייעוד של מוסד אקדמי – לתת הזדמנות למימוש עצמי"

פרופסור אורן קפלן מדבר על היתרונות בלימודי מנהל עסקים במסלול האקדמי של המכללה למנהל,  ומתייחס באותה נשימה גם לשינוי המשמעותי שהיה בקריירה שלו אי שם ב-2007 ("הבנתי פתאום שעבודה שהתחילה כזמנית מתחילה להיות רצינית מאוד"). על פי הדיקאן, "התואר האקדמי אמור לייצר סקרנות וחקרנות, יש מקום מרכזי יותר לשאלות של משמעות ומימוש עצמי". וגם: מהי גאוותו המרכזית של פרופסור קפלן, וכיצד הצליחה להפתיע אותו סטודנטית לשעבר?


"לאורך השנים פעלתי במקביל בהוראה ובמחקר האקדמי, בייעוץ עסקי לחברות, ובעבודה קלינית כפסיכולוג. סיימתי תואר ראשון, שני ושלישי בפסיכולוגיה  בשנת 2003 התחלתי לנהל תכנית ארגונית של עובדים במכללה למינהל, אחר כך הקמתי את התכנית לפסיכולוגיה עסקית ומוניתי לראש המחלקה לשיווק ופרסום".

מהי נקודת המפנה המרכזית שהייתה לך במהלך הקריירה?

"בשנת 2007 חל שינוי במהלך הקריירה שלי. קיבלתי פרופסורה מהמועצה להשכלה גבוהה, והבנתי פתאום שהעבודה שהתחילה כזמנית מתחילה להיות רצינית מאוד. בנוסף, התחלתי להעמיק ולחקור את התחום של פסיכולוגיה חיובית, בעיקר את היישומים שלה בעולם הניהול. זהו תחום שעוסק במשמעות ובהגשמה עצמית.  הרגשתי, שהעיסוק הפדגוגי והעבודה מול תלמידים הוא מרכזו של העיסוק שלי, וזה שכנע אותי להפוך את העבודה במכללה למרכז חיי. כיום, אני מקדיש את כל משאבי הזמן שלי לתפקידי כדיקאן ומשתדל לשמור גם על תחומי ההוראה והמחקר. אני מרגיש שדרך עבודתי במכללה מתחברים תחומי העניין והעיסוק שלי בפסיכולוגיה ובמינהל עסקים. לדוגמה, היבטים רבים בעבודה שלי קשורים בפסיכולוגיה חיובית, למשל, לתת לאנשים הזדמנויות למימוש עצמי ולהתפתחות, לראות את הכוחות שלהם. זהו ייעודו האמיתי של מוסד אקדמי עבור התלמידים שלו."

באיזה הישג מקצועי הינך גאה במיוחד?

"אני גאה בכך שאני פותח את השנה העשירית בתכנית לפסיכולוגיה עסקית. אני רואה בה אינטגרציה חדשה שהקמתי. הדיסציפלינה הזו היתה קיימת בשטח קודם, אבל לא מפותחת דייה. אחד ממוקדי השיא לכך היה פנייה מכתב העת של הסתדרות הפסיכולוגים בישראל "פסיכואקטואליה" לערוך גליון שיוקדש לפסיכולוגיה עסקית. זה היה סוג של תיקוף חיצוני שחיזק בי את התחושה שנוצר כאן משהו משמעותי. אני רואה את ייעודי המרכזי כמורה וכמעט כל שעות ההוראה שלי הם בתכנית הזו, והליווי של הסטודנטים הוא משמעותי ומעניק לי סיפוק. אני חושב שהתפקיד שלי כדיקאן ומקבל השראה מהעבודה הזו. גאווה נוספת היא שני קורסים שהעברתי בהודו לתלמידי MBA שלנו. זו היתה חוויה יוצאת דופן שמשאירה זיכרון לחיים הן לסטודנטים וכמובן לי עצמי".

מהם, לדעתך, יתרונותיו של בית הספר למינהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למינהל?

"דבר ראשון, יש כאן את המחלקה לחשבונאות הטובה ביותר בארץ, ואחד מכל שלושה רואי חשבון חדשים בישראל היה תלמיד שלנו. בכירים בכל המשרדים בארץ מגיעים מאיתנו, וזה מקור עוצמה מאוד גדול. בנוסף, יש לנו תכניות MBA מיוחדות כמו ביו-רפואה, מיסוי עסקי ועוד. יש לנו מגוון תכניות שמתאימות באופן אישי לסוגים שונים של קהל יעד. הדבר השלישי הוא יתרון הגודל; בית ספר שבו אלפי סטודנטים ומאות חברי סגל יכול להציע תכנים רבים ולהתאים לכל אדם תשובות על שלוש שאלות חשובות, הקשורות לעבר להווה ולעתיד שלו: מאיפה הגעת, לאן אתה רוצה ללכת ומה מעניין אותך לעשות היום?"
מהם הדברים המהותיים שהיית רוצה שתלמידיך ילמדו ממך?

"אנשים שוכחים את רוב התוכן שלמדו זמן קצר לאחר הבחינה. מכאן שמטרת הלמידה היא שונה ממה שנדמה. אין מדובר ב"רכישת ידע" אלא בפיתוח מיומנויות חשיבה ותרגול של אסוציאציות. אף מנהל לא מקבל החלטות מתוך ספר הלימוד, הוא זקוק לאינטואיציה לפעולה שמבוססת על הידע שרכש בעבר ומיומנויות שפיתח. לכן התואר האקדמי אמור לייצר לדעתי סקרנות וחקרנות, ולכן השאלה המרכזית כשמחפשים מה ללמוד היא: מה יגרום לי סיפוק ועניין עכשיו כדי שאוכל להשקיע כמה שיותר בלמידה ובפיתוח החשיבה. היישום העתידי הרבה פחות רלוונטי לדעתי, הוא מתרחש מעצמו אם באמת נוצרת השקעה משמעותית בלמידה בהווה. אני משתדל ליישם את זה על עצמי ולעשות דברים שאני אוהב. למזלנו, אנחנו חיים בעידן שבו רוב האוכלוסייה בעולם המערבי לא נאלצת להתמודד עם השאלה האם יהיה לה אוכל על השולחן. בעידן כזה יש מקום הרבה יותר מרכזי לשאלות של מימוש עצמי ומשמעות."
האם קרה שתלמיד הפתיע אותך?

"סיפרתי פעם על טכניקה של תיעוד שלושה דברים טובים שקרו בכל יום, כדי ללמוד מהם בשיטה שמבוססת על למידה מהצלחות. שלוש שנים לאחר מכן, פנתה אלי סטודנטית וסיפרה שהיא מבצעת את התיעוד הזה מאז, והוא שינה את חייה. זו היתה הפתעה, כי אני עצמי הייתי סקפטי לגבי הטכניקה."
מהו החלק הפחות אהוב עליך בעבודתך?

"לטפל באימיילים שלי. אני מקבל יותר מ-1000 הודעות מייל בשבוע ומרגיש שבמקום להשקיע במפגש עם אנשים ובעבודה, אני מטפל במשך שעות יקרות בדברים שלא מייצרים מספיק תפוקה, ובוודאי שאינם מביאים סיפוק. הייתי אומר שכמו שיש את גישת ה"סלואו פוד" – מזון איטי, לגבי הרגלי אכילה כקונטרס למזון המהיר, הייתי רוצה לחזור למכתבים בדואר או בפקס. נכון לעכשיו, עדיין לא מצאתי את דרך הזהב, אבל ברור שזהו אתגר של כולנו בעידן עמוס המידע שבו אנו חיים. הבעיה כיום אינה כיצד להשיג מידע, אלא איך לסנן את העיקר מתוך הטפל."
ביקום מקביל – באיזה מקצוע עוסק האני האלטרנטיבי שלך?

"אולי בכתיבה. כתיבה ממלאת אותי בסיפוק רב, ואני מקווה שעוד אוכל להגשים את הייעוד הזה בעתיד."