שם הכותב: עיתון הבוגרים של בית הספר תאריך: 28 יולי 2013

ההנאה שברווחיות: גל מור על בלוגים שעושים אקזיט

מעטים הם הבלוגים שמצליחים לעשות אקזיט ולזכות את בעליהם במיליונים, אבל הרבה מהם בהחלט מניבים הכנסה, חוזה לספר והצעות עבודה. ראיון עם גל מור על אנשים שלא כותבים למגירה.

 כשגרייס בוני הניו יורקית פתחה את הבלוג שלה ב-2004, היא היתה עוד בחורה שכותבת על עיצוב באחת הפינות של מרְחבי הרשת. היום, יש לבלוג Design*Sponge קהל שמונה (לפי עדותה) 75,000 קוראים יומיים, 121,000 מעודכני רסס, 315,000 עוקבי טוויטר ו-30,000 עוקבי פייסבוק. היא כבר לא כותבת סולו, אלא מפעילה מערכת של כעשרים כותבים. הפעילות שלה כבר מזמן אוף-ליין: היא יוזמת סדנאות, מחלקת פרסים לקוראים, מציעה מלגת תמיכה צנועה לסטודנטים בתחום וכן מקדמת את מכירות ספרה החדש.  לאחרונה היא אף שכרה משרד. עם חדרים אמיתיים – לא וירטואליים. הסיפור של קלוטילד דיסולייה הפריזאית הוא דומה.

 הרבה אנשים מעלים פוסטים באופן קבוע, אבל חלק מן הבלוגים הופכים לנקראים במידה כזו, שגורמת לבעליהם להתחיל לחשוב על החשיפה הזו במונחים של טראפיק. כלומר, תנועת גולשים, שהקליקים שלה מיתרגמים לכסף. ומה יותר טוב מהפיכת הבייבי האישי למקור הכנסה? אין זה מפתיע, שהבלוגים הרווחיים ביותר כתובים אנגלית ונולדים בארה"ב. בין הידועים שבהם נמנים: טק-קראנץ' (Techcrunch), שנמכר ל-AOL ב-25 מיליון דולר, משאבל (Mashable), טימותי זייקס (Timothy Sykes), פרז הילטון (Perez Hilton), גותמיסט (Gothamist), ונטור ביט (Venture Beat), ולייף האקר (Life Hacker). הכנסותיהם החודשיות מוערכות ב-60-200 אלף דולר, תוצאה של באנרים פרסומיים.  

 אז האם בלוגרים יכולים באמת להתפרנס מזירת הכתיבה שיצרו? האם זה יכול לקרות גם בישראל? פנינו עם שאלות אלה אל גל מור, הבלוגר הוותיק ואחד המומחים המרכזיים בישראל לענייני האינטרנט.

 גל, בלוגים התקיימו ברשת עוד לפני שזכו לשמם הנוכחי. מתי החלו חלקם להיות רווחיים?

 "בלוגים התחילו להיות רווחיים כשהפסיקו להיות בלוגים והתחילו להיות אתרי תוכן המכוונים על ידי מודל עסקי. אין זה משנה אם מדובר באתר קטן, שמופעל על ידי כותב אחד, או אתר גדול שמעסיק עשרות כותבים. ברגע שבלוגר מתחיל לחשוב באופן עסקי, לשלב פרסומות באתר ולספור הכנסות, הוא כבר לא כותב אך ורק למטרת ביטוי אישי אלא על מנת להגדיל את מספר הקוראים, המפרסמים וכו'. אתרים כמו טק-קראנץ' (techcrunch), משאבל (Mashable) וכדומה נקראו במשך שנים בלוגים על אף שבהדרגה הפכו למערכות תוכן מסחריות, אשר הקשר בינן לבין בלוגר שכותב מביתו להנאתו הוא קלוש”.

כמה בלוגים רווחיים קיימים היום?

 "עם הזמן, נוצר טשטוש בין בלוגים לאתרי תוכן, משום שבלוגים רבים הפכו להיות דומים לאתרי תוכן, ואילו אתרי תוכן אימצו רכיבים של בלוגים. בעקבות זאת, קשה לדעת כמה בלוגים רווחיים קיימים היום. השאלה שקולה לשאלה כמה אתרי תוכן רווחיים קיימים היום. הרבה, מן הסתם”.

 מה המצב בישראל?

 "האתר שהקמתי, למשל, "חורים ברשת", החל את דרכו כבלוג – והיום מדובר באתר תוכן רווחי. אמנם, הוא לא דומה לפורטל – אין בו פורומים ואזורים שיווקיים – אך גם אתרים רבים שאינם בלוגים פועלים היום במתכונת דומה. ככל הידוע לי, יש בארץ עשרות אתרי תוכן נישתיים רווחיים, אך אין בלוגים אישיים שמספקים הכנסה מלאה לכותביהם”.

 הדרך המוכרת ביותר לעשיית רווחים מבלוג היא פרסומות ובאנרים. אילו דרכים נוספות או מודלים כלכליים  קיימים?

 "חסויות מסחריות, מאמרי תוכן שיווקי, חנות מקוונת ותוכן סלולרי”.

 ישנם בלוגרים, שכותבים ספרים בעקבות הצלחת הבלוגים שלהם. האם זה אומר, לדעתך, שמשהו חסר בממד שבו פועלים בלוגים, או משום שספר הוא עדיין מותג מוערך יותר או שמא זה בגלל שהבלוגרים הללו מנסים להגיע לציבור קוראים רחב יותר? 

 "זה אומר שהבלוגרים הללו מנצלים את הפופולריות שצברו און-ליין כדי להתרחב לפלטפורמות אחרות כמו ספרים, טלוויזיה ועיתונים. זו התפתחות טבעית ומובנת על רקע העובדה שזה עולם מרובה בסוגים של קהל ואמצעי מדיה, ואין מדיה אחת שיכולה לספק את כל הצרכים”.

 האם בלוג מצליח ורווחי הוא גם מהימן יותר, אולי בשל האחריות שיש לו כלפי קוראיו?

"המסחריות כשלעצמה אינה ערובה למהימנות. ייתכן שבלוג רווחי יהיה לא אמין ויעשה הון מהונאת קוראיו, וייתכן בלוג לא רווחי כלל שיצבור לעצמו שם בתחומו”.

 דוגמה מקומית לעסקי בלוגים היא אורנג', אשר  שכרה את שירותי התוכן של כמה בלוגים, כדי שיפעלו בתוך הפלטפורמה שלה. האם ידוע לך אם הרכישה הזו שינתה את תוכן הבלוגים או את הרגלי הגלישה אליהם? האם זה מודל שעשוי להתרחב?

 "אורנג' היא דוגמה לא מוצלחת לאימוץ של בלוגים. במקום לאפשר לבלוגים לפרוח בדומיינים המקוריים שלהם, ליטול חסות על פעילותם ולתמוך בהם – בהנחה כי מהלך זה יגרום לזיהויה של אורנג' עם תכנים איכותיים ולא שיווקיים – פרטנר בחרה לנכס את הבלוגים לעצמה. היא העתיקה אותם ממקומם הטבעי אל אתר הבית שלה, כפתה עליהם לנדוד והכריחה את הקוראים המסורים לחפש אותם באתר השיווקי שלה, שאינו מקום טבעי לקריאת תכנים. מכל הבלוגים שהשתתפו במהלך, הבלוג היחיד שממשיך לפעול הוא סינמסקופ המוצלח של יאיר רווה. אני אומר זאת, על אף שהאחראי על הפרויקט הוא גדי שמשון, שהוא איש מקצוע ותיק ומנוסה. במקרה הזה, האסטרטגיה של אורנג' הייתה בעוכריו”.

 התנהלותו של מייקל ארינגטון, שהשתמש בבלוג המצליח שלו, טק-קראנץ', גם כדי לקדם חברות שהוא משקיע בהן, הדגישה את ההבדל בין בלוגרים לעיתונאים. עיתונאים מוגבלים לכללי אתיקה (גם אם לא כולם עומדים בהם), ואילו בלוגרים – לא. האם נראה לך שעם הזמן כן יתגבשו עקרונות אתיקה מיוחדים לרשת, שבלוגרים יסכימו עליהם, או ש-"חופש היצירה" ימנע מכך לקרות?

 "לא. מעמד של בלוגר אינו פרופסיה. עיתונאות היא מקצוע. אי אפשר לכפוף בלוגרית שכותבת מביתה בנס ציונה על בישולים והצגות לאותו סט כללים כמו מגזין אוכל, שאותו מתחזקת מערכת בת עשרות כותבים. אגב, הביקורת על ארינגטון אינה מוגבלת לבלוגים. יש גם עיתונאים שמחזיקים במניות של החברות עליהן הם כותבים, וכאלה שמקדמים אינטרסים זרים בעיתונות. הפתרון הסביר היחיד הוא שאתרי תוכן או בלוגים מסוימים יקבלו על עצמם את כללי האתיקה העיתונאיים. אסור לשכוח שבעיות האמינות של טקראנץ' גרמו לכך שמהימנות האתר ירדה, ורבים התייחסו אליו בזלזול כאל המקומון של עמק הסיליקון וקראו אותו עם גרגר של מלח. המבחן החשוב ביותר הוא מבחן הקוראים. אתר שיבגוד בהם ישלם מחיר”.

 לפי נתונים לא רשמיים, מיליוני בלוגים פועלים בימים אלה. האם לדעתך בשלב מסוים תהיה דעיכה בסצינה, כמו שקורה לכל תופעה שממצה את עצמה?

 "יש התכווצות טבעית בתחום הבלוגים. רבים מהם נסגרו בשנתיים האחרונות, בעיקר אלה שהופעלו לשם הנאה וללא מטרות רווח. הכותבים שלהם מצאו פלטפורמות יותר אפקטיביות כמו פייסבוק, טוויטר או טאמבלר. בלוגים אחרים הפכו בהדרגה לאתרי מגזין נישתיים והחלו להתרחק מהמודל המסורתי של הבלוג, הן במובן של מראה והן מודל פעילות כלכלי שמוכוון רווחים”.

שייך לנושאים: חדשות, יזמות, ראיונות, תעשייה