שם הכותב: משה שלום תאריך: 05 דצמבר 2013

החלטות קריטיות: ראש מחלקת המחקר של FXCM על הסכנות בכלכלה העולמית

מפליא כמה אין חדש במחשבה הכלכלית-פוליטית, למרות כל השינויים שהעולם סביבנו עובר. גלובליזציה של העבודה והצריכה, האינטרנט והתפוצצות המידע, עלייה דרמטית באורך החיים הממוצע, והתמודדות עם ים של חובות ונגזרים המבוססים עליהם. כל אלו הם היום-יום החדש, ולא רק למדינות המפותחות.

והנה, כאשר אנו מגרדים במקצת את המעטה הפופוליסטי מעל הצהרותיהם, ומעשיהם, של קובעי המדיניות המקומיים והעולמיים, אנו מוצאים את אותה גברת בשינוי אדרת: כלכלת ההיצע (Supply side Economics). גרעינה האידיאולוגי מציע מודל שבו ייצור המוני, זול, ומשווק היטב, של מוצרים ושירותים, הוא הבסיס לכלכלה בריאה, וצמיחה גדולה.

תיאוריה זו, שהחלה להיות התורה השלטת בשנות השמונים (במיוחד תחת הנהגתו של הנשיא האמריקאי רייגן), גורסת שעוצמת השפע גורמת להורדת מחירים, עקב כך לצריכה גדולה יותר מצד הצרכנים, לרווחיות על פי כמות (רצוי עם קצת איכות), וכך לצמיחה כוללת של המשק. לכולם יש עבודה, כי כולם משמשים בשני כובעים: הצד המפיק של העושר במוצרים ובשירותים, ובו זמנית גם הצד הצורך אותם.

עבור התיאורטיקנים של השיטה הזו, היו גם שלבים נלווים, חשובים ביותר, ביישום של אותה הצלחה כלכלית: הורדת בעול המיסוי הישיר עבור המייצרים ועבור הצרכנים, הורדה של עול המיסוי הנובע מן הפעילות היצרנית והמתבטאת בהון (דיבידנדים), צמצום ככול האפשר ברגולציה על כל התהליכים המפיקים את אותה תפוקה חדשה, צמצום השפעתם, ככל האפשר, של המוסדות הפיננסיים הממשלתיים (בעיקר של הבנק המרכזי, ומשרדי האוצר) בהיצע ובביקוש של כמות הכסף, האשראי, ועלותם לצורך אותם.

כפי שעיניכם רואות, נשארנו עם מעט מאוד מאותם צדדים נלווים. רק העיקרון לייצור המוני, בלתי מרוסן, זול, ומשווק היטב, שרד ואמור להביא לגאולת העולם התעסוקתי, והצמיחתי. מצבת החובות, והצורך לטפל בה, מונע את ההקלות במיסוי הישיר, ולמעשה, מייצר גבייה הולכת וגדלה, הן בצד הישיר והן בצד העקיף של המדיניות הפיסקאלית.

עבור הקלה במיסוי על ההון, אין ממש דעת קהל מתאימה, לאחר האסון של 2008, ובמיוחד אחרי מה שאנו שומעים על "התאמות המס" שגם כך מצליחות החברות לבצע. בעלי ההון, היום, מורידים ככל האפשר פרופיל, ומודים על כל יום שהגרזן המיסויי לא נופל בחוזקה עוד יותר גדולה עליהם. ומה עם הרגולציה? היא פשוט משתוללת. יש האומרים שבתחומים מסוימים היא מאיימת ממש על קיום נורמטיבי של סקטור זה או אחר.

במקום לנסות לבנות מודל כלכלי המותאם לסביבה החדשה, בה אנו כנראה נידונים לקחת בחשבון עלויות תשומות נמוכות, מכירות אונליין, התפוצצות ביציאה של צעירים משכילים לעולם קשה יותר של אפשרויות תעסוקה, ואוכלוסיה בריאה יותר ומזדקנת יותר זמן, ממשיכים להסביר לנו שאם רק נהיה תחרותיים יותר (מילת קוד לזולים יותר), ונעבוד קשה יותר הכול יסתדר.

פתרונות? כל עוד הם יהיו מבוססים על צמיחה דמיונית, המבוססת על יצירת תחרות בין מדינות בעלות היסטוריה סוציאלית, ומודעות הומניסטית שונות לחלוטין, יש סיכוי קלוש להצלחה. לעומת זאת, מודל שבו לוקחים בחשבון את הביקוש האמיתי לדברים כפרמטר של ייצור, ושבו שאר הכוחות היצרניים מוכוונים לצד שירותים לשיפור החיים בעבודה ובחברה, מודל כזה נראה לי מותאם יותר לצרכים של העכשיו ושל העתיד.

ומאיפה יבוא הכסף? מהפיכת המגמה השלטת מאז שנות השבעים: במקום להגדיל את הפער בין העשירונים נקטין אותו בצורה מכוונת של פרוגרסיביות גדולה יותר, ומהירה יותר, של התמורה שכל משלם מיסים (ישירים, ועקיפים) שם בקופה.

משה שלוםראש מחלקת המחקר של FXCM ישראל.

שייך לנושאים: חדשות