שם הכותב: תאריך: 26 אפריל 2015

השתתפות בכנס של מודל האו"ם בברצלונה – ליאור אלחרר ולירן נתן

לירן נתן ואני מלווים אחד את השני כבר הרבה שנים. זה התחיל עוד בשירות הצבאי, דרך הטיול לדרום אמריקה, לימודים במכללה והשתתפות במועדון מודל האו"ם של המכללה.

לפני כחודש עלה הרעיון לטוס לכנס של מודל האו"ם בברצלונה – C`MUN.  ב-6 לאפריל ב05:00 לפנות בוקר הגיעה השעה. פגשתי את לירן בנמל התעופה בן גוריון, שנינו עם מזוודה גדולה נרגשים לקראת מה שהולך להיות, בכל זאת קיבלנו להיות הנציגים של ארה"ב בוועדה לפירוק הנשק וביטחון בינלאומי.

היום הראשון של הכנס (7.4) – היה יום הכנה לקראת הכנס, עברו איתנו על מה הולך להיות בימים הקרובים, נהלי הוועדות וסימולציית דמה. כל זה קורה בתוך מוזיאון מדהים שנקרא Cosmo Caixa. כבר בהפסקת האוכל הראשונה, לירן ואני, מחויטים היטב בחליפות, מתחילים להתמנגל עם המקומיים כמו ישראלים טובים, ותוך כדי שאנחנו תופסים את כל תשומת הלב, שכן רוב המשתתפים שם רואים ישראלים רק בחדשות ובדר"כ לא בנסיבות טובות, אנחנו מבחינים בפערי הגילאים בינינו לשאר המשתתפים. לירן ואני נושקים ל-27 בעוד שמרבית המשתתפים עוד לא חצו את ה-20. עוברות לנו מחשבות של "מה האירופאים המפונקים האלה יודעים כבר מהחיים שלהם?" אבל מהר מאוד מתגלים בעינינו חבר'ה צעירים, להוטים, מעורבים פוליטית ובעלי דעה חזקה.

בשעות הערב הגענו לטקס הפתיחה של הכנס בפרלמנט הקטלוני (להבדיל מהפרלמנט הספרדי), שם קטלונים להוטים סיפרו לנו על ההיסטוריה של העם הקטלוני ומדוע הם רוצים עצמאות. לאחר הטקס החלטנו להציע לכמה משתתפים להצטרף אלינו ולחקור קצת את העיר ועצרנו לשתות סנגרייה בבר מקומי. השולחן שלנו היה מעניין מאוד, סביב השולחן ישבנו שני ישראלים, גרמני, ספרדי, אמריקאית ואיראני. עבורי זו הייתה פעם ראשונה שפגשתי ושוחחתי עם בחור איראני והשיחה הפכה מעניינת מאוד. בסוף הערב הייתה לנו היכרות עם הכייסים המקומיים שגנבו לבחור הגרמני את התיק עם הלפטופ, פספורטים ועוד חפצים יקרי ערך, וכך נוצר צבא נאט"ו קטן שלא נראה כמותו בהיסטוריה כולה, שכולל ישראלים, גרמנים, אמריקאים, ספרדים ואיראנים שסורקים את רחובות ברצלונה במצוד אחר הכייס.

ביום למחרת הכנס התחיל האופן רשמי, באותו חדר עץ במוזיאון, לבושים בחליפה שגורמת לך להרגיש חשוב ואנחנו מתחילים לדון על הנושא הראשון של הועדה "אובדן שליטה אנושית והגברת אוטומציה באזורי לחימה". בתור ארה"ב, המדינה שמשתמשת הכי הרבה במזל"טים מפציצים הרבה אש הופנתה אלינו והיינו צריכים להתגונן ולהסיט את הדיון ליתרונות שהמזל"טים האלו גורמים. איתנו בחדר היו ארבעה משתתפים מפקיסטן שהיו פשוט מכונות דיפלומטיות, מוכנים לכל מצב, מדברים בקצב של מכונת ירייה, זה בהחלט הפתיע אותנו. הם הגיעו משלחת של 10 פקיסטנים בליווי הפרופסור שלהם ועברו מכנס לכנס, אלינו הם הגיעו משופשפים אחרי כנס בגרמניה וירו לכל עבר.

כנסי מודל האו"ם אולי נשמעים רציניים מאוד אבל הם מלווים בהרבה אירועים חברתיים, עונשים משעשעים למי שעובר על הנהלים כגון ריקודים מביכים מול כל המשתתפים. את האירוע החברתי הראשון של הכנס באותו ערב הפסדנו, אבל הייתה לנו סיבה טובה! הלכנו לראות משחק של ברצלונה נגד אלמריה. הגענו באיחור של חצי שעה לקאמפ נואו, מתרגשים לקראת החוויה וכמובן שלהיות במשחק של ברצלונה בלי סלפי למגרש זה כאילו לא להיות במשחק. אנחנו עם הגב למגרש, מצלמים, וברגע שאנחנו לוחצים על המצלמה כל הקהל מריע.. לא, הם לא הריעו לנו. מסי בדיוק כבש גול 20 מטר מאיתנו ואנחנו בדיוק עשינו סלפי ופספסנו את זה.

בימים הבאים הכנס נמשך, הדיונים התלהטו, הפקיסטנים המשיכו לירות לכל עבר ואנחנו בעיקר נהנינו והכרנו מלא חברים חדשים מכל העולם. הכנס כמובן הסתיים במסיבה גדולה ורוויה באלכוהול כראוי לאירופה ולאחר מכן לי ללירן נשארו עוד יומיים לטייל לנו בעיר, אז כמובן שביקרנו בסגרדה פמילייה ובמזרקות הקסם ובעוד כל מיני אתרים תיירותיים כאלה ואחרים, עצרנו לסנגרייה בכל הזדמנות ואת היום האחרון החלטנו לבזבז על קצת שופינג, נסענו חצי שעה במטרו לצד השני של העיר לקניון גדול ומלא בכל החנויות שאנחנו אוהבים וכשהגענו לשם הבנו שיום ראשון והכל סגור.

בערב הגענו לשדה התעופה עייפים אך מרוצים, כשהגענו לצ'ק אין הפקידה הנחמדה אומרת לנו שהייתה טעות והטיסה שלנו Overbooked ושנצטרך להישאר עוד לילה עד לטיסה למחרת, אמרתי ללירן לעשות פרצוף מאוכזב אבל בפנים שמחנו עד השמיים. קיבלנו מלון חמישה כוכבים, שלוש ארוחות ביום, יום שני לשופינג האבוד ו-400 יורו פיצוי על עוגמת הנפש לשופינג!

בקיצור, עשינו חיים, פגשנו חברים ממלא מקומות, קיבלנו תובנות חדשות. אנו ממליצים בחום לכל אחד מכם להצטרף בשנה הבאה למועדון המדהים הזה ולצאת לכמה שיותר כנסים, אנחנו בוודאות נצא שוב!

שייך לנושאים: הטור האישי שלי