שם הכותב: תאריך: 26 יוני 2017

מאחורי הקלעים של חיסכון ארוך טווח – אלכס בלסקי

מאחורי הקלעים של חיסכון טווח אורך

שם הכותב: אלכס בלסקי

בתקופת הלימודים לתואר ראשון בכלכלה עבדתי במוקד טלפוני של בנק. הייתי עונה למספר גדול (במובן המתמטי של המילה) של שיחות, ולפעמים הלקוחות היו שואלים אותנו על החסכונות שלהם. אחרי שלא היינו מוצאים את החסכונות בתור פקדונות או תוכניות חסכון בחשבונם האישי, היינו מניחים שמדובר בתיק ני"ע, ומעבירים את הלקוחות למוקד בורסה-פון (אחרי הצעה לפתוח תוכנית חיסכון חדשה, כמובן).

אחרי תקופה קודמתי ועברתי לעבוד בצוות הבורסה-פון. מדי פעם היו מעבירים אליי שיחה בעניין החסכונות "האבודים" של הלקוחות. הייתי סורק את החשבון בלי למצוא תיק ני"ע, מציע לפתוח תוכנית חיסכון חדשה, ומניח שמדובר על קופת גמל או קרן השתלמות, מציע ללקוח לגשת לסניף הבנק לקבלת מידע. כל אלה מעידים על חוסר הידע של הלקוחות עצמם וגם של הבנקאים בתחום.

אז מהו חיסכון ארוך טווח? בלי להיכנס להגדרה מדויקות, מדובר על כספים, אשר עוברים, בחלקם מכיסנו ובחלקם ממעבידנו (לפי החוק או לפי תנאי העסקה), לחשבונות, אשר מנוהלים ע"י גופים פיננסיים גדולים, ואשר אמורים להיפרע בעתיד רחוק או רחוק מאוד (6 שנים במקרה של קרן השתלמות, לאחר גיל הפרישה במקרה של קרן פנסיה או קופת גמל) ולתת לנו תשואה על ההשקעה. בדרך כלל, המשקיעים לא יידעו איזה גוף פיננסי מנהל להם את החסכונות[1], באילו אפיקי השקעה הכספים מושקעים ומהם העמלות שמשולמות עבור הניהול. אבל זה לא מה שרציתי לדבר עליו.

"הר של כסף. הר ענק, אדיר, של כסף.”– כך פותח שאול אמסטרדמסקי, כתב כלכלי של העיתון "כלכליסט" את הסדרה בת עשר כתבות בנושא הפנסיה, שנקראת "בערבות הפנסיה"[2]. אז איך מתגלגלת שורה בודדת מתוך תלוש המשכורת שלנו לתוך הר של כסף?

דיברנו על הר, אז ציינתי כמה מספרים בשביל לסבר את האוזן: נכון לתאריך 30.9.14 הסתכמו סך נכסי הציבור בחיסכון טווח ארוך למספר אסטרונומי של 778 מיליארד ש"ח[3], ובתאריך 30.9.15 גדל המספר לסך של 832 מיליארדי ש"ח[4]. כלומר, תוך שנה, נאלצו מנהלי השקעות לא רק למצוא שימוש לעוד כ- 50 מיליארדי ש"ח, אלא גם לנסות להיות יותר רווחיים מאחרים. האם נוצרו באותה השנה מוצרים חדשים, שיענו על הצורך בסך של 50 מיליארד ש"ח?

כל חברה שעוסקת בניהול כספי הציבור (פנסיה, גמל, ביטוח) פותחת חשבונות במספר בנקים במקביל. החשבונות נפתחים לא על שם גברת כהן מחדרה ושורת קופת הגמל מתוך תלוש המשכורת שלה, אלא על שם חברת הניהול. חשבונות אלה נבדלים בינם לבין עצמם רק באפיקי ההשקעה, אליהם הם מיועדים (לדוגמא, חשבונות של חברת פרישה מאושרת פנסיה וגמל בע"מ יראו כך: פרישה מאושרת פנסיה וגמל בע"מ השתלמות מנייתית, פרישה מאושרת פנסיה וגמל בע"מ השתלמות אג"ח וכו').

החברות מנהלות מכרזים בגין עמלות שישלמו לבנק עבור ניהול חשבונות הנ"ל, עבור מסחר בני”ע ועבור תפעול ושערוך מוצריהם. יש לומר, שעמלות ניהול החשבון בדרך כלל לא משמעותיות עד לא קיימות ועמלות המסחר קיימות, אך שואפות למינימום. שירותי ניהול החשבון יכולים לספק רק בנקים, שירותי מסחר – בנקים וחברי הבורסה שאינם בנקים[5], ושרותי תפעול רק מספר מצומצם של מתפעלים, אשר שולטים בתחום בשוק (לאומי שרותי שוק ההון, פועלים סהר, דב סיני ועוד בודדים). גם כאן יש לציין, שהעמלות המקובלות בשוק התפעול הן כ- 0.1% מסך הנכסים המתופעלים שישולם לחברה המתפעלת ע"י חברת הניהול, לכן אפשר לדון רבות, האם העמלות שנגבות מהמשקיעים, שמגיעים לכ- 1% מהצבירה, הן אכן מוצדקות.  החברות נוהגות לפזר את נכסיהן בין הבנקים לצרכי מיקוח (בעניין העמלות) וגם נוכח מגבלות של רגולטוריות המונעות מלהחזיק את "כל הביצים בסל אחד”.

אז אחרי שהשורות מתוך תלושי השכר זרמו לחשבונות הנ"ל, נאלצים מנהלי השקעות למצוא אפיקי השקעה מתאימים לאופי ההשקעה שהבטיחו למשקיעיהם. מעבר להשקעות בנכסים פשוטים כגון מניות, אגרות חוב וקרנות נאמנות, הנסחרות בבורסת תל אביב ובורסות בעולם. מנהלי השקעות גם נוהגים למנף את התיקים ע"י רכישת וכתיבת נגזרים על אותם הנכסים. אחרי הליך המכרז, בוחרת חברת הניהול בנק לפעילותה השוטפת. החברה תסכם עם נציגי הבנק באופן עקרוני את מהות פעילותה ואפיקי השקעה רצויים (ני"ע ישראלים, ניע"ז, נגזרי ריבית ומט"ח). לצורך מינוף פעילותה, ובכך הגדלת התשואה, החברה מצידה תצטרך להעמיד בטוחות בדמות פיקדונות כספיים או פיקדונות ני"ע (כל אלה מתוך כספי המשקיעים שזרמו אל חשבונות חברת הניהול), ומצד הבנק תקבל מסגרות לפעילות בבורסה (הבנק יבחן את מוניטין החברה, טיב מנהליה, את דוחותיה הכספיים). מדובר על מסגרות שיגבילו את החברה מלמנף יותר ממה שנקבע עימה בהסכמים מול הבנק. מסגרות אלה, יחד עם מידע עבור ניצול המסגרות ואופי הפוזיציות הקיימות מדווחות ע"י החברה מדיי תקופה לרשות לני"ע לצורך בקרה ומעקב בעניין התאמה למדיניות שהובטחה לעמיתי (משקיעי) החברה.

בארץ ישנם 23 גופים, אשר קיבלו רישיון להוות חבר בורסה, דרכם ניתן לסחור בבורסה, בינם בנקים וחברות פיננסיות. מנהלי ההשקעות יכולים לבצע עסקאות בבורסה דרך כל חבר בורסה, עימו קיימים הסכמי מסחר, אך בסוף היום יעברו העסקאות שבוצעו לבנק, בו מנוהלים חשבונותיה. החברה מבצעת פעילות מסחר בכל בנק בדרך כלל באמצעות חשבון מפצל אחד, בו נעשות כל העסקאות, כאשר בסוף היום העסקאות מפוצלות בין חשבונות האפיקים השונים.

בתחום חיסכון ט"א קיים בישראל מספר מצומצם של:

  1. בנקים, בהם ניתן לנהל את החשבונות
  2. חברי בורסה (ברובם בנקים), דרכם ניתן לסחור בבורסה
  3. חברות תפעול, שיכולות לתפעל את אפיקי ההשקעה השונות ולשערך את נכסי החברה (ברובם שייכים לבנקים).

אז מה בעצם קורה עם אותה השורה בתלוש משכורת?

נניח שאני מרוויח 10,000 ₪, ונניח שאני מפקיד 2.5% (והמעסיק מוסף 7.5%) לקרן השתלמות פרישה מאושרת פנסיה וגמל בע"מ השתלמות מנייתית. בתחילת החודש יעברו 1000 ₪ לחשבון שפתחה החברה בבנק ומייד יצטרך מנהל השקעות בחברה למצוא להם שימוש. נניח, שעל פי המדיניות, מתחייבת החברה באפיק הנ"ל לנהל 60% באגרות חוב ממשלתיות, 20% במניות, 5% להשאיר נזילים ו- 5% מט"ח ממונף. מנהל השקעות יצור קשר עם כמה חברות מסחר לבדיקה היכן יקבל מחירים הכי טובים לארבעת סוגי הנכסים שהוא מחפש. לאחר הבדיקה, ירכוש עבור 1000 ₪ אג"ח ומניות על פי האחוזים הנדרשים, ישמור 50 ₪ מזומן (או יפקיד בפיקדון יומי בבנק) ויחפש נגזרי מט"ח ל- 50 ₪ שנותרו. השקעה בנגזר תדרוש שימוש במסגרת הפעילות שניתנה לו וביטחונות על פי הנהוג בשוק לעסקה שיבחר. מדי יום, עסקאות מסוג זה נעשות בהיקפים עצומים לכל משקיעי החברה יחד, ורק בסוף היום מפוצלות לחשבונות האפיקים.

בסוף כל יום מסחר, חברת התפעול תבדוק ותשערך את הנכסים הכלליים של חברת הניהול, תמיין את סך הנכסים על פי האפיקים השונים. חברות תפעול מחזיקות במערכות יקרות ומסורבלות, שמסוגלות לחלק את הנכסים בחשבונות האפיקים לכל משקיע ומשקיע. במקרים, בהם החליט המשקיע למשוך את כספו, או בכל סוף תקופה, חברת תפעול תשערך את המידע שיישלח ללקוחות.

כעת נזכיר את הכובע האחרון של בנקים וחברות פיננסיות אחרות, בין היתר אותן החברות, שמנהלים לנו את החיסכון ארוך טווח- כובע החיתום. חיתום, במילים פשוטות, זוהי פעולת תיווך בין החברה שרוצה להנפיק חוב למשקיעים, לבין המשקיעים עצמם. שוק החיתום מגלגל בארץ מדי שנה עשרות מיליארדי ש"ח (נספח 1). יש לציין, כי החל מפברואר 2009 אמורה להתקיים הפרדה בין חברת החיתום לבתי השקעות (בהתאם לתקנות רגולטוריות של ועדת הכספים[6]), אך האם היא אכן מתקיימת? בוא נראה את האינטרסים של הצדדים. חברת החיתום מעוניינת להנפיק את מלוא סכום ההנפקה (ולעיתים מתחייבת לרכוש את מה שלא ירכשו המשקיעים). בתי השקעות  מעוניינים למצוא אפיקים נוספים להרי כסף שמצטברים בחשבונותיהם מדי יום. שני אלה עובדים בשוק מצומצם, בו ביום אחד א' הוא המנפיק וב' הוא מנהל השקעות שזקוק לנכסים במחירים אטרקטיביים, וביום למחרת התפקידים מתחלפים. לעיתים א' וב' שייכים אפילו לאותה הקבוצה הפיננסית.

האם אנחנו, כמשקיעים (דרך החסכונות שלנו בשוק ההון), אכן מקבלים את הנכסים המונפקים במחירים הכי טובים שאפשר, וכפועל יוצא מזה- את התשואה הגבוהה ביותר שניתן לקבל בשוק?

זוהי רק הצצה זעירה (וזהירה) לניגוד העניינים שקיים בתחום החיתום, שמעלה שאלות.

לא בטוח שנוכל לקבל תשובות לשאלות שנשאלו במהלך בטקסט, אך מה בכל זאת חשוב לנו, המשקיעים, לזכור?

  1. להבין עד כמה שוק ההון בישראל, בו מתנהלים כל כספי ההשתלמות והפנסיה שלנו, הוא מצומצם ונוטה לעסקאות "יד רוחצת יד".
  2. לזכור, שהעמלות שחברות הניהול גובות, ניתנות למיקוח ואכן יש מקום להוריד.
  3. להתעניין בתחום, הרי בסך הכול מדובר על העתיד של כולנו.

נספח 1 – היקף הנפקות בישראל 2014-2009 (מיליוני ש”ח)

111

 

 

 

 

 

[1]          לצורך זה, הקים משרד האוצר מנוע לאיתור כספי החסכונות https://itur.mof.gov.il/

[2]    http://www.calcalist.co.il/money/home/0,7340,L-4568,00.html

[3]    http://www.mof.gov.il/hon/documents/%D7%94%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%94-%D7%95%D7%97%D7%A7%D7%99%D7%A7%D7%94/mosdiym/memos/2014-9-16.pdf

[4]    http://mof.gov.il/hon/documents/%D7%94%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%94-%D7%95%D7%97%D7%A7%D7%99%D7%A7%D7%94/mosdiym/memos/h_2015-9-36.pdf

[5]    http://www.tase.co.il/heb/abouttase/tasemembers/contactdetails/Pages/tasememberslist.aspx

[6]    http://www.calcalist.co.il/markets/articles/0,7340,L-3362915,00.html

שייך לנושאים: חדשות