שם הכותב: עיתון הבוגרים של בית הספר תאריך: 28 יולי 2013

על יזמות חברתית בעולם קפיטליסטי

בלי תכנית-על או תפיסה ניהולית מהותית יצא עירד אייכלר לדרך, שתרמה לשינוי פני השיקום התעסוקתי בקרב פגועי נפש. בראיון הוא מספר על גישתו למימוש רעיונות ועל מה שמייחד עסקים חברתיים.

"אנחנו ה-99 אחוז", כך קראו המפגינים בכיכר זוקוטי שבמרכז הסחר העולמי בניו יורק, כשיצאו אל הכיכר ומשם אל הרחובות, במחאה נגד המערכת הכלכלית המטלטלת את חייהם כמו היו מריונטות. את טענותיהם הפנו – כמו מפגינים אחרים ברחבי העולם – נגד האחוז האחד, ששולט בחייהם, בדרישה לשנות את חוקי המשחק. חוסר האונים, שעלה מהסיסמאות המונפות, מעורר את התהיה האם הפתרון לא יכול להגיע מכיוון אחר. אם במקום לבקר את המערכת מבחוץ, ייכנסו המפגינים לתוכה וישנו אותה. זאת, בהנחה שברגע שיהיו בפנים, עדיין יחזיקו באותם ערכים ושאיפות לאחריות חברתית.

 במרחב היזמי, שמוגדר כ-"יזמות חברתית", אפשר למצוא אנשים שעושים בדיוק את זה. הם פועלים בתוך המערכת ומשתמשים בשפה הרשמית שלה, כדי לחולל שינויים שמיטיבים עם סביבתם. עירד אייכלר, המייסד של עמותת שכולו טוב, הוא אחד מהם.

 את דרכו המקצועית החל אייכלר (36) בעקבות מפגש במהלך טיול, עם בחורה שסיפרה לו על עבודתה עם נוער בסיכון. השיחה הובילה אותו לעבוד בהוסטל לנערות בסיכון ולאחר מכן כרכז חברתי עם אנשים בעלי פיגור שכלי. התחנה הבאה היתה להקים עסק שהציע אירועים חברתיים לאנשים בעלי נכויות. “החידוש שלי היה שבמקום להציע אירועים בתוך מסגרות השיקום, הצעתי מסיבות ומפגשים חברתיים במקומות בילוי נורמטיביים, בתי קפה, מועדונים, מסלולי טיולים”.

 הפקת האירועים היתה הבסיס להקמת העמותה. “באותה תקופה שמעתי מהרבה משתקמים על השאיפה שלהם לעבוד במקום עבודה רגיל עם אנשים שאינם דומים להם בהכרח. במקביל, נחשפתי למסגרות תעסוקה, שמייצרות מוצרי מדף בלי לדעת כיצד לשווקם. החיבור בין חלקי המידע הללו גרם לי לפתוח את פרויקט "יוצרים הזדמנות", הפרויקט הראשון של העמותה".

 במסגרת הפרויקט, שהיום מעסיק כ-600 עובדים, פרושים עשרות דוכני מכירה במרכזי קניות ברחבי הארץ. מפעילי הדוכנים הם אנשים פגועי נפש, המקבלים שכר לפי שעה. מטרת העל של הדוכנים היא לסייע להם לסיים את תהליך השיקום ולעבור לעבוד במקומות אחרים, אם הם רוצים ומסוגלים לכך.

 האם היה קשה לשכנע את בעלי הקניונים לשתף פעולה?

“הם מאוד רצו לעזור, אבל בהתחלה דאגו קצת. לכן, בכל נקודת מכירה חדשה הבטחנו ללוות את העובדים. נהגתי לשבת ליד הדוכן ולקרוא. אבל כמובן שלא היתה בי נחיצות, כי העובדים תפקדו באופן נהדר".

מה היה השלב הבא?

“רציתי להציע למשתקמים עבודה יצרנית, והרעיון היה להקים מפעל לנרות, שיפנה אל השוק הטבעי. גייסתי את אבא שלי, שהוא מהנדס כימי, ללמד אותנו לייצר נרות. פתחנו מפעל בראש העין וקלטנו מנהלת שיווק. עד אז, למדתי לנהל את העסק תוך כדי תנועה. שיווק, ניהול כוח אדם, כספים, ניהול תהליכים ושיקום. אבל כדי לאפשר לארגון לגדול, הייתי צריך ללמוד גם לשחרר. לוותר על המעורבות בכל פרט ולהניח ולהניח לדברים שייעשו בדרך אחרת מהדרך שלי.

"מנהלת השיווק הכניסה לארגון מתודות וגישה עסקית חדשה. למשל, היא בנתה מותג, שיש לו שם: 'יוצרים אור'. היא הבינה את החשיבות שיש ליצירת מותג עבור תהליך השיקום. עבור המשתקמים, יש הבדל בין האפשרות לספר שאתה עובד במפעל שיקום של עמותת שכולו טוב לבין האפשרות לספר שאתה יוצק נרות במפעל 'יוצרים אור'. זה עשה פלאים לביטחון שלהם”. משם, המשיכה העמותה ליוזמה הבאה: מפעל 'Paper Work' ברמלה. המפעל פיתח תהליכי ייצור למוצרים על בסיס נייר ממוחזר.

איך אתם מחליטים על קו מוצרים?

"כאשר עולה צורך בפתרונות שיקום, אנחנו מנסים לפתח פס ייצור שמתאים לצורך. למשל, ריבוי פעולות בתוך פס הייצור מאפשר לנו לקלוט עובדים בעלי יכולות שונות. מרכיב נוסף בפיתוח הוא השוק. לנו אין יתרון יחסי. העבודה בשיקום לא נותנת לנו יתרון, כי אנחנו שחקנים בשוק כמו כל שחקן אחר. אחרי שאיתרנו פתרון שיקומי ושוק פוטנציאלי, אנחנו מחפשים בעל מקצוע לשתף איתו פעולה. למשל, מפעל השוקולד שלנו נולד מתוך שיתוף פעולה עם שרון השוקולטיירית. היא הביאה איתה ידע וקשרים בתחום".

בשלב כלשהו גייסת את עופר, שינהל את הארגון יחד אתך.

"זה היה כשישבתי עם מנהל הדוכנים, והבנתי שכדי לאפשר לארגון לצמוח נכון, כדאי שאחלוק את הניהול עם מישהו. ראיינתי כמה מועמדים, והכימיה הכי טובה היתה לי עם עופר, שהיה לפני כן סמנכ"ל תפעול בלחם ארז. חילקנו בינינו את משימות הפיתוח, כשאני מתרכז יותר בשיקום, והוא – בתשתיות. פתחנו יחד שבעה מפעלים, גם במגזר הערבי, ופיתחנו עוד כמה מודלים לאורך השנים, שחלקם לא הצליחו".

איך אתה מגיב כשמשהו לא מצליח?

"הגישה שלי היא לא לדפוק את הראש בקיר, אלא לזוז הצידה. ללכת לכיוון אחר. יש לנו אחריות להביא את היצירתיות שלנו לתהליך האִפשור של השיקום. אם לא הצלחנו, סימן שלא היינו מספיק יצירתיים. גם בשיקום עצמו, המטרה היא שאנשים יעבדו אצלנו באופן זמני, ואז ימצאו עבודה אחרת. אבל המציאות היא שיש כאלה שנשארים. לכן, הצבנו מטרה אחרת: להתבונן על רצף, שעליו אנחנו מנסים לייצר התקדמות. חוסר הצלחה נובע מכך שיש משהו אחר שאפשר לעשות, ועדיין לא ניסינו”.

אתה לא מרגיש רע כשמשהו נכשל?

"יש לי מין תכונה כזו, שאני באמת לא רואה מה הבעיה. ברור שיש בעיות, אבל אני פשוט לא מתייחס אליהן כאל סטופר, אלא כאל אירועים שקורים וצריך לעבור דרכם או סביבן. כשאני חושב על רעיון למיזם, ברור לי שאפשר להקים אותו. וכשצצות בעיות בדרך, אני חי אותן, הן לא משפיעות על הרגשות שלי. אני מקבל את המציאות בלי להתווכח. למשל, היה לנו פרויקט בשם 'בקטנה'. פתחנו רשת של פיצוציות-בתנועה, והמתמודדים (העובדים. ט.ג.) הסתובבו בבנייני משרדים עם עגלות מעוצבות למכור חטיפים. זה לא עבד. בהתחלה, חשבתי שהבעיה היא בעיצוב. אחר כך, בעקבות טענות שתדירות ההגעה של העובדים שלנו היא גבוהה מדי, בנינו קִיטִים שנשארו במשרדים ומי שהיה מעוניין לקח קיט והשאיר כסף. הסוכן שלנו הגיע רק פעם בשבוע. גם זה לא עבד. מצאנו פתרון לכל חסם שאיתרנו, אבל זה עדיין לא עבד. אז חשבתי, שאולי אנשים לא רוצים לקנות במבה באמצע היום, או לא רוצים שהגרנולה שלהם תגיע אליהם. ויתרתי".

 אתה כל הזמן נמצא בתהליך של קידום רעיונות חדשים?

"כן. אני מאוד אוהב להתחיל דברים חדשים. אני אוהב ללמוד תחומים חדשים ולהתנסות בחוויות שונות. זה מה שמרגש אותי".

 מה מגדיר בעינך יזמות חברתי?

"בעיני, עסק חברתי הוא עסק שהמיקוד שלו הוא בעשיה למען אחרים. לגבי עסקים שמבקשים להיות בני קיימא, חשוב בעיני שליבת העסק והליבה החברתית יהיו מאוחדות, כלומר, הפעולה שעומדת בבסיס העסק היא שמניבה הכנסות. אצלנו, ההתרחבות היא תוצאה ישירה של ההכנסות של השירותים החברתיים. משתנה נוסף, קריטי בעיני, הוא להיות משוגע לדבר. להבין שאם אתה תעצור – כל מה שבנית למען אחרים יעצור. אבל יש כוח בתוכך שלא מניח לך, אלא גורם לך להמשיך".

האם אתה מרגיש שעסק חברתי הוא אישי יותר מאשר עסקים אחרים?

"לגמרי. המיקוד של יזמות עסקית הוא בדרך כלל פרנסה, ואילו ביזמות חברתית, המיקוד הוא במקום אחר”.

אתה רואה את עצמך מעורב ביזמות שאינה חברתית?

"כן. אם הנושא יעניין אותי מספיק, אז כן”.

שייך לנושאים: חדשות, יזמות, ראיונות